רש"י על ברכות ד׳

1 בניהו בן יהוידע זה סנהדרין – שהיה אב בית דין:

2 ואביתר אלו אורים ותומים – שכל ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו ושאל צדוק ועלתה לו כדאמרי' בסדר עולם ונסתלק אז מן הכהונה:

3 וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי – ראשון וקודם להם שבתחילה נוטלים רשות ואח"כ שואלים אם יצליחו:

4 שכורתים את דבריהם – שאומרים דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו ולא יוסיפו:

5 שר צבא למלך יואב – להוליך אנשי המלחמה:

6 מאי קרא – דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו:

7 עורה כבודי – אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים:

8 אעירה שחר – שאר מלכים השחר מעוררן ואני מעורר את השחר:

9 שמא יטעו אצטגניני פרעה – אם אני יודע לכוין השעה הם אינם יודעים לכוין השעה וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע:

10 דאמר מר – במסכת דרך ארץ:

11 ותאחז – תהא נאחז ונכשל בדבריך:

12 תליסר נגהי ארבסר – ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר:

13 ידי מלוכלכות בדם – שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא אם טהור שיש מראות דם טהור באשה:

14 ובשפיר – הוא עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו. ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס' נדה דף כד ב מפרש לה ויש שפיר מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב עליו טומאת יולדת וימי טהרתה:

15 ובשליא – דתנן שם כו אין שליא בלא ולד והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה וקורין ושטי"דור בלע"ז ותניא שם אין שליא פחותה מטפח ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח ותשב עליו ימי טומאה וטהרה אם לאו:

16 זכיתי וחייבתי – שייך בדיני ממונות ודיני נפשו':

17 טמאתי וטהרתי – בהלכות טומאה וטהרה:

18 מפיבושת – מפי בושת בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו טעית:

19 לפיכך – בזכות שהיה דוד מקטין עצמו זכה ויצא ממנו כלאב:

20 אלא דניאל שמו – במקום אחד אומר שמואל ב ג׳:ג׳ ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל וגו' ובמקום אחר אומר והשני דניאל לאביגיל בדברי הימים א ג:

21 שהיה מכלים פני מפיבושת – כל אב מכלים את הרב שהיה אב בהוראות:

22 לולא האמנתי לראות בטוב ה' – כבר טרדוני מיראתך כמו שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו' שמואל א כ״ו:י״ט:

23 נקוד על לולא – לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב לומר שלא דבר ברור היה לו לראות בטוב ה'. לולא לשון אם לא כמו לולי אלהי אבי וגו' היה לי בראשית ל״א:מ״ב:

24 שמא יגרום החטא – תירוצא הוא לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה' לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב:

25 ויירא יעקב – שמא אחר הבטחה חטאתי וכדתניא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת:

26 ביאה ראשונה – שבאו בימי יהושע:

27 ביאה שנייה – כשעלו מגלות בבל בימי עזרא:

28 ראויים היו ליעשות להם נס – לבוא ביד רמה:

29 אלא שגרם החטא – ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון:

30 חכמים כמאן סבירא להו – במשמעות בשכבך האמור בתורה:

31 אי כר' אליעזר סבירא להו – דאית ליה בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר:

32 לימרו כר' אליעזר – דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן:

33 ואי כרבן גמליאל סבירא להו – דמשמע ליה בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה:

34 לימרו כר"ג – עד עמוד השחר:

35 מן העבירה – שמא יסמוך על שהות שיש לו כדתניא:

36 קימעא – מעט:

37 משום אונס שינה – התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר:

38 ממאן דאמר – לקמן בפ' תפלת השחר ברכות דף כז::

39 אמר מר קורא ק"ש – של ערבית תחלה ואח"כ מתפלל:

40 מסייע ליה לר' יוחנן – דאמר ערבית נמי ק"ש ואחר כך תפלה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ודלא כר' יהושע בן לוי דאמר תפלה ואחר כך ק"ש:

41 זה הסומך – וכל שכן דשחרית דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל במדבר ל״ג:ג׳ וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי תהילים י״ט:ט״ו וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה שם כ ואמרי' בברכות ירושלמי פ"א מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו:

42 באמצע תקנום – בין שני ק"ש תקנו כל תפלות של יום דקא סבר תפלת ערבית קודמת לק"ש:

43 גאולה מאורתא לא הוי – הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה:

44 מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה – דבשחרית כולהו מודו דבעי מסמך:

45 שלש פעמים – כנגד שלש תפלות:

46 דאית ביה תרתי – דאתי באל"ף בי"ת ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי:

47 אפילו הכי – אף על פי שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמיכת הנפילה תכף לה:

48 ויעף אלי – בפריחה אחת ולא הרגיע בינתים:

49 מועף ביעף – שתי פריחות:

50 באחת – בפריחה אחת:

51 אמרו בלבבכם – אמרו מה שכתוב על לבבך דברים ו:

52 על משכבכם – שנאמר בשכבך שם:

53 ודומו – בשינה אחרי כן: